Pages Menu
Categories Menu
הפינה הארגונית –  מה הרעיד את שולחן ההנהלה?

הפינה הארגונית – מה הרעיד את שולחן ההנהלה?

"אם הייתם מבינים את מה שהיא אמרה עכשיו השולחן הזה היה רועד" כך אמר המנכ"ל לחבורת הסמנכ"לים שלו כששוחחתי איתם על הנושא 'יחסים כמייצרים הצלחה בעסקים'.

כשמנסים לייצר הצלחה בארגון טבעי ומקובל להסתכל על השינויים החיצוניים. על השוק, על הטכנולוגיות, על המתחרים, על הגלובליזציה. אבל חשוב לא פחות להסתכל פנימה לתוך הארגון. ולבחון איך מתנהלים שם בפנים? האם רואים את הקשר בין ההתנהלות האישית לבין התוצאות העסקיות?   

בשיחה על 'יחסים כמייצרים הצלחה בעסקים' הזמנתי את חברי ההנהלה לשים לב לסוג היחסים שהם מייצרים עם העובדים, העמיתים, הלקוחות, וכו'. כשהם במגע עם אחרים – מה בדיוק הם משדרים שם? וראו זה פלא – אנחנו משדרים על עצמנו ועל הלך הרוח שלנו בעיקר ללא מילים. לכן ההתבוננות לא צריכה להיות דרך 'מה אמרתי ומה עשיתי' אלא 'מי הייתי' ו'מה שידרתי'.

וחברי ההנהלה בחנו עם עצמם – מה הם משדרים שם ללא מילים? האם שהם 'מתעניינים'? או 'קשובים'? או אולי 'כבר יודעים הכל'? או 'עייפים וממהרים הלאה'? כי כשמנהלים (וכולנו כבני אדם) מתבוננים בכנות ובאומץ על מה שאנחנו משדרים, על מי שאנחנו,  – רק אז אנחנו יכולים להבין למה בסיטואציות מסוימות אנחנו מצליחים ובאחרות לא. כי איזה לקוח ירצה לקנות ממישהו ש'כבר יודע הכל' עד כדי התנשאות, ומי ירצה להשקיע את כספו אצל מישהו ש'ממהר הלאה'? וכמה עובד יהיה מחוייב לעשות את ה extra mile עבור הפרויקט שלו כשהמנהל משדר לו, שוב ללא מילים, 'אל תטריד אותי בשטויות'.

ההתבוננות הזו יכולה אכן "להרעיד את שולחן ההנהלה", אם לוקחים עליה אחריות מלאה, ואם מבינים שאנחנו מייצרים יחסים מהרגע שבו אנחנו נכנסים לחדר, עוד לפני שפתחנו את הפה, ושהכל שקוף. רואים עלינו את ההתייחסות הפנימית שלנו, גם אם אנחנו לא מודעים לה עד הסוף. אז כדאי להתבונן ולדעת, לא?

תגובות

תגובות