Pages Menu
Categories Menu
לקראת השנה החדשה: לא רוצה להיות אסירת תודה!

לקראת השנה החדשה: לא רוצה להיות אסירת תודה!

"אם תוציאי אותי מהבלגן הזה של החיים שלי – אהיה אסירת תודה לך לנצח". כך (בערך) פתחה את הפגישה אחת המתאמנות שלי.

ואני למדתי להקשיב טוב טוב למילים. ושיש משמעות גדולה למילים שאנחנו בוחרים להשתמש בהן. וכך נשארתי לרגע עם הביטוי הזה 'להיות אסיר תודה'.

המונח 'אסיר ציון' הרי מתייחס למי שנכנס לכלא משום שעסק בענייני ציון. אז 'אסיר תודה' הוא מי שנכנס לכלא בגלל שעסק בענייני התודה?

ואני שואלת – למה להכניס את עצמך למאסר לנצח? למה להיות אסירה לנצח? כי כשאנחנו אסירי תודה אנחנו בראש ובראשונה אסירים. אסירים של אותו אחד שאנחנו מודים לו. תלויים בחסדו, תלויים בזה שהוא יקבל את התודה שלנו.

מה צריך לקרות כדי שהוא ישחרר אותנו מהמאסר? האם בכלל הוא יכול לשחרר אותנו? או שאם אנחנו אלה שהכנסנו את עצמנו למאסר הזה אזי רק אנחנו נוכל להוציא את עצמנו משם?

המילה החדשה יחסית ש'מסתובבת' היא 'הוקרה'. "אני מוקירה אותך על.. אני מוקירה אצלך את…' להוקיר מישהו על משהו משמעותו להעריך בו דברים מסוימים, לדעת את התרומה שלהם.יש ביטוי של כבוד במילה הזו. יש ארומה של עצמאות למילה הזו. 'אני כיישות עצמאית רואה משהו בך', אני מנסחת את ההרגשה שלי כלפי זה ומשתפת אותך בזה. אין תלות, אין מאסר. יש חופש, יש הערכה, יש שוויון בין השניים.

מתאים לי יותר.

אז לקראת השנה החדשה, אני רוצה לאחל לי ולכל חברי, מכרי ומוקירי, שנהיה השנה יותר מוקירים ופחות, הרבה פחות – אסירי תודה. ואם מישהו מרגיש שבאיזה שהוא אופן הוא אסיר לי תודה על משהו – הריני משחררת אותו בזאת מהמאסר. צאו לחופשי. תוקירו כמה שתרצו, אבל אל תהיו אסירי תודה. מוקירה אתכם על שקראתם עד כה.. 🙂

תגובות

תגובות