Pages Menu
Categories Menu
ממה לוקח לי המון זמן להתאושש…

ממה לוקח לי המון זמן להתאושש…

לקח לי זמן בכלל להבין ממה הייתי צריכה להתאושש בשבועות האחרונים, ממה אני עדיין מתאוששת, כנראה. לא מדלקת הראות שתפסה אותי, לא מהסדק בצלע שנגרם לי, מהדברים האלה לא הייתי צריכה להתאושש, אלא ממה שהם באו לבטא.

והבנתי, שבחודש וחצי האחרונים עברתי שתי חוויות כל כך משמעותיות וכל כך קיצוניות זו לזו, אבל שתיהן קשורות קשר ישיר לדילמה הגדולה ביותר בחיי בתקופה זו. החוויה הראשונה היתה מסע של שבוע בדמנהור, קהילה רוחנית בצפון איטליה, והשנייה מסע של שבוע וחצי באוגנדה, בעיקר בעקבות שימפנזים, גורילות ושאר חיות.

השבוע של דמנהור היה שבוע רוחני ואנרגטי. התמסרתי לחלוטין להשפעת האנרגיה המטורפת שיש במקום הזה, עשיתי מדיטציות בתוך מקדשים חצובים בהר ובאדמה, שמעתי הרצאות מעלפות על מהות הזמן שאינו לינארי ועל מקורות הבריאה שלנו, התחברתי בצורה הכי חזקה שאפשר לזיכרונות מגלגולים קודמים, לשליחות שהיתה לי שם, ולשליחות שכנראה יש לי היום.

בניגוד מוחלט, השבוע של אוגנדה היה שבוע ארצי, גשמי, פיזי. גמענו קילומטרים על קילומטרים בנסיעה בדרכים לא סלולות, קופצים ומיטלטלים כאילו כדי להזכיר לי – האדמה כאן! ואי אפשר לרחף או לדלג אלא צריך להרגיש כל בליטה וכל מהמורה, פגשנו אנשים מדהימים שנמצאים בתחתית סולם הצרכים של מסלו, מעבדים את האדמה ואוכלים את מה שהיא מצמיחה מדי יום, מייצרים צבעוניות מדהימה של טבע ירוק וכחול ובדים ססגוניים כמלבוש, פגשתי ממש חזיתית חיות כבדות שמחוברות לקרקע במלוא משקלן, כמו פילים, היפופוטמים, תאו'אים, גורילות. הכל שידר לי אדמה! קרקוע! חיים.

ומה עשה לי השילוב הזה? (ומי שקרא את הפוסט שלי על הספר 'מסע אל החיים' שקראתי בתקופה זו, הנה הוא כאן, יכול להבין עוד יותר את גודל הענין עבורי)

ראשית, חיזק בי מאוד את הידיעה שהחיים על פני האדמה חייבים להיות מונחים על ידי חיים של רוח ואנרגיה, ושחיי הרוח חייבים לקבל ביטוי ויישום בחיי האדמה. אי אפשר להתעלם מהשילוב של שני אלה. כן, ידעתי את זה קודם. אבל איזשהו נופח נוסף, עמוק וחזק, התווסף לידיעה הזו.

וגם, הבנתי כמה זה לא פשוט. כי באמת מדובר בלייצר שילוב של שתי מהויות כל כך שונות ורחוקות. איפה דמנהור ואיפה אוגנדה. לא סתם חטפתי דלקת ראות. אני צריכה לנשום אחרת. לא רוצה לנשום את הפער שבין דמנהור לאוגנדה. רוצה לנשום גם את דמנהור וגם את אוגנדה ולתת מקום לשניהם בראות שלי. בגוף הפיזי. פשוט אולי לאמר את זה, לא פשוט לעשות את זה. אלה שני תדרים כל כך שונים שעדיין אני לא יודעת מה באמת זה אומר. כן, אני עוקת בשילוב הזה כבר שנים, אבל צרוף החוויות שעברתי חיזק בי את הצורך לעלות עוד שלב. לעלות מדרגה לא מבחינת חיי הרוח שלי ולא מבחינת חיי הגשמיים. אלא לעלות מדרגה בשילוב של השניים בחיי, בחיי האישיים, במה שאני לומדת, במה שאני מלמדת, באיך שאני מאמנת.

אתגר.

תגובות

תגובות