Pages Menu
Categories Menu
על הקשר בין הסליחות לתודות לתסריטים

על הקשר בין הסליחות לתודות לתסריטים

לא סתם נאמר שהדרגה הגבוהה ביותר של הסליחה היא התודה. ולמה?

באותה תוכנית שאנחנו מתכננים לפני הלידה והתחלת החיים הפיזיים, התסריט, אנחנו משלבים הרבה חוויות ונושאים שאנחנו כבר מכירים מגלגולים קודמים, כדי שנרגיש נוח ונעים ו'על בסיס מוכר'. אבל לצידם אנחנו מתכננים גם חוויות שטרם חווינו, שהן חדשות לנו, אלה שבעזרת ההתמודדות איתם נעשה את ההתפתחות והגדילה שלנו כנשמות. כי זו מטרתנו הגבוהה – להתפתח ברמה הנשמתית.

ברוב המקרים, על מנת שכל זה יקרה אנחנו גם עושים 'חוזים' עם נשמות אחרות, מסכמים איתן מראש שניפגש כאן במהלך החיים הפיזיים, ומסכמים איזה אתגר כל אחד יביא אל פתחו של השני,  על מנת שאכן נממש את התסריט, שהחוויות שמטרתן לפתח אותנו אכן תקרנה במציאות, שנלמד ונתפתח כפי שתכננו. לדוגמא – אם ארצה לחוות חוסר אונים, או עלבון הרי אצטרך שמישהו ישים אותי במצב הזה של חוסר אונים או עלבון. אחרת זה לא יקרה. ולמה שארצה חוויות כאלה? פשוט כי עוד לא חוויתי אותן, והתפתחות ברמה הנשמתית משמעה התנסות. ההגדרה של חוויה כ'טובה' או כ'רעה' שייכת למימד הפיזי בלבד. ברמת הנשמה אין טוב או רע, רצוי או לא. יש התנסויות, יש מה שכבר חוויתי ומה שטרם חוויתי. כשאנחנו כאן ברמת הקיום הפיזי קשה לנו לדמיין את הקיום ללא השיפוט וההערכה שאנחנו מייחסים לכל דבר, אבל ברמה הנשמתית הקיום לא כולל שום שיפוטיות או ערכיות. It simply is what it is.

כמובן, כשאנחנו חיים בפועל במימד הפיזי, והתוכנית היפה הזו לא מונחת לנו מול העיניים, אנחנו נתקלים בחוויות החדשות האלה ולא תמיד קל לנו איתן. אם זה משהו שקשור ביחסים בינאישיים, יתכן שנחווה רגשות קשים לנו, עלבון, תסכול, כעס, בהלה. ועל האדם שגרם לנו לעבור את החוויה נכעס, ואיתו אולי נריב, ואולי ננתק את היחסים. כי אנחנו לא מסוגלים לדעת 'בזמן אמת' שהוא הוא התגלמות של אותה נשמה שאיתה חתמנו על כך שהיא תסייע לנו בהתפתחות שבחרנו לעשות.

תהליך שנובע מהבנה גבוהה של איך אנחנו מתנהלים כנשמות – שיש לנו תסריטים ושחשוב לנו להתפתח, ושחתמנו על חוזים כדי שנצליח בזה –  יביא אותנו לעצור רגע ולבדוק: מה התפתח בי בעקבות החוויה הזו? מה אני מסוגל לעשות היום או מי אני מסוגל להיות היום שלא הייתי  מסוגל אלמלא קרה מה שקרה, מה זה בעצם הוסיף למגוון החוויות שכבר חוויתי? במה יכולת ההכלה שלי התרחבה עקב המקרה? שאלות אלה מסיתות את ההתבוננות שלנו מהאחר ומהאשמה שלו, ומזמינות אותנו להתבונן בנו ובתרומה שיש למקרה עבורנו. ואז מושגת ההתפתחות האמיתית. כשאנחנו גם חווים את הדבר החדש וגם מודעים לתרומה שלו עבורנו.

ועל כן התודה היא בעצם תודה עמוקה. על שאותו אחר אכן מילא את התפקיד שלקח על עצמו, שאנחנו ברמה הנשמתית ביקשנו ממנו לקחת על עצמו, ותרם את תרומתו להתפתחות שלנו. הוא עזר לנו לממש את התסריט שלנו.

אז קדימה לעבודה, חברים! תעשו רשימה של אלה שממש עצבנו או תסכלו או העליבו אתכם השנה, אלה שהביאו את פתחכם את האירועים הקשים ביותר. תנשמו עמוק עמוק, ועוד קצת עמוק, ותתחילו לעבוד. תשאלו את השאלות הללו ותתנו לתשובות לעלות. ושוב תנשמו ותבדקו – האם יתכן שהתשובות האלה נכונות? כי ככל שתקבלו את אמיתותן עבורכם כך תגדלו ותצמחו. קודם כל ברמה הארצית היום, אבל עוד יותר חשוב  – ברמה הנשמתית הגבוהה. ועל המשמעות של זה עוד אכתוב ודאי בהמשך.

תודו שכייף להודות J

תגובות

תגובות