Pages Menu
Categories Menu

שיח נוקב על מידת העצמאות שלנו

approveסדרה נוספת של 'ההיגיון מאחורי הכאוס ' נפתחה החודש. ואחת השאלות שהתעוררה היא עד כמה אנחנו באמת עצמאיים בחיינו.

לדוגמא, עד כמה אנחנו תלויים באישורם של אחרים? כשאנו עולים על במת המשחק של החיים – כמה חשוב לנו שימחאו לנו כפיים? כמה חשוב לנו שהמנהלים שלנו ישבחו אתנו כדי שנדע שהעבודה שעשינו טובה? כמה חשוב לנו שאחרים יחמיאו לנו כדי שנדע שאנחנו נראים טוב? כמה חשוב לנו שבני הזוג שלנו יאהבו אותנו כדי שנדע שאנו ראויים להיות נאהבים?

שנית, מהי מידת התלות שלנו בהגדרות חיצוניות?
עד כמה נוח לנו בלי שם תואר או תפקיד שיתאר את מי שאנחנו? לא מעט אני פוגשת מתאמנים שאחת השיחות המרכזיות שיש להם עם עצמם כשהם מתלבטים אם לעזוב מקום עבודה הוא 'אבל איך אני אציג את עצמי'? או 'מי אני אהיה אם לא אהיה מנהל פרוקט בחברת … או מנהל השווק של …". שם אני מגלה שוב ושוב כמה עוצמה ובטחון מתווספים לו לאדם, אם בעקבות התבוננות ומודעת, הוא מצליח להגדיר את מי שהוא על בסיס האיפיונים שלו עצמו, ולא רק על בסיס מה שאומרים עליו או מה שהוא עושה בחייו.

ובנוסף, כמובן, כמה חשוב לנו לרצות אחרים?
כשאנחנו עומדים לעשות משהו, עד כמה אנחנו מחוברים לעצמנו, לאמונה שלנו לגבי מה נכון לעשות ואיך, לעומת כמה חשוב לנו 'מה יחשבו' ו'איך זה יראה' ו'מה יגידו עלי'…

שאלות חשובות שלא תמיד אנחנו עוצרים להתבונן בהן ולענות עליהן. מה שברור לתפיסתי הוא, שכל עוד אנחנו תלויים בגורם חיצוני כלשהו לצורך הערכה, קבלה ואהבה של עצמנו אנחנו לא שלמים, אנחנו נדרשים שמשהו או מישהו ישלים אותנו. נראה לי שהדרך לעצמאות היא עבודת חיים, כזו שגם 120 שנה לא בהכרח יספיקו.. אבל ככל שנתקרב לשם כך נגדל, נבטח בעצמנו, ונוכל להביא את מה שבאנו לתת לעולם ללא חשש.

תגובות

תגובות