Pages Menu
Categories Menu

האם 'מנהל מאמן' מייתר את עצמו?

thing different"אז בעצם את מייתרת את עצמך". כך אמרה / תהתה אחת המשתתפת בסדנת 'נגיעות אימוניות בתפקדי המנהל' כשהסברתי על תפיסתי בנושא. התפיסה האימונית רואה את המנהל כמי שעוסק ועסוק בפיתוח אישי ולא רק מקצועי של העובדים שלו, בהצעדתם אל עבר השלב הבא של העצמאות שלהם, אל הפחתת התלות שלהם בו ובעצותיו. המנהל היום לא נמדד (רק) על מה שהוא עושה.. הוא נמדד (גם) על מה שהוא מאפשר לעובדים שלו לעשות. מנהל שלא משקיע בכוונים אלה יהפוך מהר מאוד ל'צוואר בקבוק'. אם הפתרונות והעצות שהוא נותן לעובדיו מוכיחות עצמן כנכונות – הרי שהם ימשיכו לבוא אליו ומהר מאוד תהיה עלייה לרגל למשרדו. זה אולי יתרום להעלאת האגו שלו, אבל ודאי לא יתרום ליכולת שלו ושל צוותו לעמוד בקצב המסחרר ובמורכבות של המטלות העומדות בפניהם. ואם, להבדיל, העצות והפתרונות שיתן לא באמת תיצלחנה הרי שהעובד ששמע בקולו לא ימהר לקחת אחריות על תוצאות עבודתו, לא ישאף להפיק לקחים, ושוב הבעיה תחזור אל פתחו של המנהל.

שני אתגרים גדולים עומדים בפני מנהל שנחשף לתפיסה האימונית בניהול:
האחד, להבין שהוא לא מייתר את עצמו בכך שהוא מעצים את יכולת העובדים לתפקד בלעדיו. האתגר הוא לא להיבהל מכך שלא זקוקים לו לכל התלבטות והחלטה, להבין שזה בדיוק מה שיפנה לו את הזמן ואת האנרגיה לעסוק בהיבטים המורכבים יותר של תפקדו, להתפנות לראייה אסטרטגית, לעסוק בדברים החשובים ולא רק הדחופים, הדברים שלא מגיעים אליהם כשעסוקים רוב היום בכיבוי שריפות.
השני, לפתח את המיומניות הנדרשות כדי לבצע את 'הנגיעות האימוניות' הללו. הדבר דורש מהמנהל הקשבה עמוקה למה שנכון עבור העובד ומה אפשרי היום עבורו, דורש לאפשר לעובד לנסות את הפתרונות שלו גם אם המנהל יודע טוב יותר, או חושב שהוא יודע טוב יותר. דורש לקחת סיכונים מחושבים, אבל שבלעדיהם לא תהיה למידה משמעותית אצל העובד. דורש לשחרר את המרכזיות של המנהל על במת המשחק ולפנות את המקום הזה לעובד שלו. לפעול ממקום צנוע יותר ומאפשר יותר.

לא קל ולא טריוויאלי למנהלים ולאנשי מקצוע. אבל עם הוספת 'הנגיעות האימוניות לניהול, המנהל לא רק שאינו מייתר את עצמו, אלא הופך לבעל משמעות  ותרומה גדולים הרבה יותר עבור העובדים.

תגובות

תגובות

Call Now Button