Pages Menu
Categories Menu
זה לא רק למי אנחנו בוחרים, זה גם איך.

זה לא רק למי אנחנו בוחרים, זה גם איך.

ככל שמתקרב יום הבחירות וככל שעוברים הימים אני מרגישה את הקיטוב וההקצנה, את המתח שבין הטוב לרע, בין הנכון לשגוי, בין האמת לשקר, בין הצודק לשוגה. וככל שעובר הזמן חשוב לי יותר להעביר את המסר הזה.

אנחנו חיים בבריאה של קטבים. אין קיום לקוטב אחד ללא קיום השני, באותה מידה אין קיום לדעה אחת בהיעדר הדעה הנוגדת. וככל שכל קוטב מתעצם לעצמו, מתחפר בצדקתו, זה מה שמאפשר ומייצר את אותו הדבר אצל השני.. וכך הולכת ומתעצמת התחרות בין השניים.

ויש שיטענו, ואני בניהם, שכל זה טבעי ואף בריא. כל זה מאפשר את ההתפתחות, את ה – 'אני עולה אתה עולה'.

אבל, וכאן מגיע אבל גדול..

האם שמתם לב, שסביב שני הניגודים המסמלים את כל הניגודים, סביב היין והיאנג בסמלם המוכר – יש גם עיגול עדין עד מאוד שמקיף את שניהם? כמה הוא חשוב, בעדינותו, בדקותו, אפילו בשבריריות שלו. כי הוא זה שמחזיק את הכל, הוא זה שיוצר את האפשרות להרמוניה של שני הכוחות שבתוכו. הוא האחדות.. הוא המכיל את כל הניגודים ואת כל הדואליות. הוא מחזיק את הכל. בעדינות, בעוצמה, בשבריריות מחושבת.

כי יש בכוחותיהם של הכוחות הפנימיים לפרוץ אותו, לסדוק ולנפץ אותו, ולפתוח במלחמה האחד בשני. יש בכוחותיהם לבטל אותו. אבל גם יש בכוחותיהם לאתגר האחד את השני, להביא לעוד הבנות ולעוד חידוד, לעוד ראייה ולעוד תנועה. אפשר גם מול כל אלה להיות במקום של כבוד, של הכלה, של מתן לגיטימציה לאחר להיות אחר.

וכשאני מסתכלת על הקוטביות של כל מה שקיים, על הגדול והקטן, על השמח ועל העצוב, על היפה ועל המכוער, על החזק ועל החלש, על האוהב ועל המפחד – בסופו של דבר אני רואה שכולנו מוחזקים בתוך הבועה הזו של האחדות. בתוך העיגול העדין הזה שסובב את היין והיאנג.

ונדרשת סוג של ענווה לראות שככל שאנחנו אנחנו – צודקים, יודעים, חכמים – תמיד יהיה גם האחר, השונה, המשלים. ואכן עצם קיומו של המשלים הזה הוא זה שמאפשר את קיומנו שלנו, את הגדרתנו כפי שאנחנו.

ודווקא ערב הבחירות חשוב שנזכור.. שזה לא רק למי אנחנו בוחרים שמגדיר אותנו. זה גם איך אנחנו בוחרים.. האם אנחנו בוחרים מתוך היאחזות בצדקתנו, זלזול וחוסר כבד לאחר? או האם אנחנו בוחרים מתוך הרצון, הזכות והחובה לבטא את מה שאנחנו מאמינים בו ותו לא. 

כי לתפיסתי, ככל שאנחנו נגררים לוויכוחים ולכעס סביב סוגיית הבחירות כך אנחנו משתפים פעולה דווקא עם הפילוג, ההקצנה, הנפרדות, הקוטביות. וככל שאנחנו רק מבטאים את מה ואת מי שאנחנו,  ופועלים בהלימה למי שאנחנו ללא קשר למי הוא האחר, כך לתפיסתי אנחנו משתפים פעולה עם אותו מעגל עדין שמקיף את היין והיאנג, עם האחדות. 

אולי ככל שנראה ונקבל את זה נקרב את היום שבו הניגודים יתחילו כמו להתמוסס אחד לתוך השני, להכיל את השונות ברמה כזו שלא תידרש התחרות בין שניהם, לא תידרש ההקצנה.. נישאר עם העיגול שמאפשר את ההרמוניה והכבוד שבין הכוחות הפנימיים שבו, גם כשהם נוגדים זה את זה

ודרך אגב, אם מה שכתוב כאן מהדהד לכם נכון אבל אתם תוהים איך ליישם את זה בפועל – תקראו את מה שכתבתי על ריחוק מידתי בריא. זה יעזור.. 

שתהיינה בחירות נאות, אמן. 

תגובות

תגובות

Call Now Button