Pages Menu
Categories Menu
מה למדתי מהגיחה שעשינו למדריד?

מה למדתי מהגיחה שעשינו למדריד?

עשינו גיחה קצרה למדריד, יגאל ואני. 'ילדה' מקסימה שאנחנו מאוד אוהבים ילדה בן, והחלטנו בספונטניות מלאה לנסוע לברית. שלושה וחצי ימים. נסענו, התרגשנו, חיבקנו ונישקנו, וחזרנו.

ומה התובנה שחזרתי איתה?

שכל העניין הזה של איזון בין פנאי ועבודה הוא לא רלוונטי. עבורי! וכל מה שאכתוב כאן הוא נכון ומחייב אותי ואותי בלבד, ואינו בהכרח נכון עבור אף אחד אחר.

ואיך זה קרה?

באחד הבקרים במהלך הנסיעה המאוד קצרה הזו מצאתי את עצמי במלון, מול המחשב הנייד שלי, 'עובדת' שלוש שעות. בעקבות רעיון שהיה לי במטוס שלחתי מיילים לכ 35 אנשים יקרים שאני מכירה. רציתי לברר איתם משהו. כולם על תקן 'לקוחות'. ובאהבה גדולה כתבתי להם מייל, ובאהבה גדולה שלחתי אותו. ויצאתי לבלות עם הזוג הצעיר והרך הנולד כמה שעות טובות בפארק. הנה התמונה שמוכיחה איזה מזג אויר נפלא היה וכמה כייף היה בפארק הזה. Retiro park, למי שמכיר את מדריד. ואחרי כמה שעות חזרנו למלון, והנה משהו כמו 20 או 25 מה'לקוחות' המדהימים האלה כבר ענו לי למייל, ומצאתי את עצמי משחררת את יגאל ללכת לנוח, מתיישבת בסקרנות ובהנאה מול המחשב לשעה נוספת לקרוא את התשובות שענו לי. ובערב יצאנו למסעדה נהדרת ואכלנו פאיה של פרות ים, כמו שרק בספרד אפשר לעשות.

ובסוף היום הייתי הכי מאושרת ממש.

והבנתי. שאין לי צורך אמיתי ליצור איזון בין הפנאי לעבודה, בין החופש לעבודה. הבנתי שכשאני פועלת ממקום של חופש פנימי אמיתי, ממקום של בחירה שבאה בעקבות הלב, ההנאה, הסקרנות, הציפייה הנקייה, אין לי את האבחנה הזו שבין פנאי לבית למשפחה לעבודה. שהכל אחד הם. ושזה טוב לי, ונעים לי, ושלם לי.

הבנתי שעבורי אין מה לחפש את האיזון של השניים אלא את ההרמוניה בניהם. את הקיום המשולב. כי האחד לא מעיק על השני, והשני לא צריך לשים גבולות לאחד.

ובמקביל לזה שראיתי שאין לי בעיה לשלב את ה'עבודה' עם הפנאי והחופש אני רואה עכשיו, מאז שחזרנו, איך אני משלבת את הפנאי והחופש בזמן ה'עבודה' שבשגרה. אתמול היה מזג אוויר נפלא, ובצהרי היום מצאתי את עצמי עושה טיול על שפת הים במקום לענות לעוד כמה מיילים ובמקום לעבוד על המצגת לכנס שאני מרצה בו בשבוע הבא. וכשהבת המדהימה שלי התקשרה ושאלה ספונטנית אם אפשר לאכול צהריים יחד מיד עניתי "בטח", למרות שהייתי באמצע גיבוש של חבילת פרימיום שאני מתכננת להציע ללקוחות שלי בימים הקרובים. וכשמתאמנת קורנת הגיעה לאימון יצאנו לקיים את השיחה על הספספל שפונה לים במקום בחדר העבודה שלי (שהוא ממש שווה, בלי קשר..)

בעבר, הייתי מאוד מחוייבת להחלטות שלי ולתוכניות העבודה שעשיתי לעצמי. באמת הבוס הכי קשוח ותובעני שיכול היה להיות לי הייתי אני עצמי.. והנה השילוב וההרמוניה של העבודה עם הפנאי, לא הספליט בניהם והשמירה על הגבולות שמפרידים בינהם, הם אלה שבאמת נותנים לי חופש גדול.

המפתיע, או שלא…, הוא, שאחרי הטיול בים (הכי מומלץ!) ואחרי צהריים ספונטני עם הבת שלי (עוד יותר מומלץ!) המצגת זרמה ועודכנה כהרף עין, המיילים עפו אחד אחרי השני בקלילות ובזריזות. ועל חבילת הפרימיום תיכף אתיישב לקדם. נפלא..

אז כפי שכתבתי, כל זה לא מחייב אף אחד אלא אותי בלבד, ובכל זאת אני מזמינה את יקירי לחשוב רגע – אולי במקום האיזון שבין שני גורמים בחיים דווקא הרמוניה ושילוב של השניים יותר עדיף. כי איזון יוצא מנקודת הנחה שיש שני גופים או גורמים נפרדים שצריך לשנות את היחסים בניהם. ושילוב יוצא מנקודת הנחה שהם יכולים להיות אחד. מבחינתי – להוריד מחיצות, לעשות שילובים, לייצר הרמוניה.ומבחינתך?

תגובות

תגובות

Call Now Button