Pages Menu
Categories Menu

'נגיעות אימוניות' בתפקיד המנהל – למה זה נדרש ומה זה דורש?

coachingבמחקר שעשו בחברת ד'לויט במרץ 2014 נאמר, בתרגום חופשי, כי "ברמת התיפקוד הגבוהה הנדרשת מצוותים היום, העובדים נדרשים לקחת אחריות מלאה על עבודתם. מנהלים הופכים יותר מאמנים ופחות מעריכים..". ואכן, מנהלים היום לא יכולים להמשיך לנהל את העובדים לפי התפיסות והכלים של  העידן הישן. עליהם להיות יותר מאמנים של העובדים שלהם במובנים רבים. בעקבות ההבנה הזו פיתחתי את תפיסת 'הנגיעות האימוניות בתפקיד המנהל'. לא, אין ציפייה או צורך שהמנהל יהפוך ל'מאמן' של העובדים שלו, אבל בהחלט נדרשות נגיעות אימוניות, על מנת להגיע לרתימה הרצויה של העובד לאתגרים שבפניו.

'הנגיעות האימוניות' דורשות מהמנהל לעורר השראה ולבסס בטחון אצל העובד. פחות לדחוף ויותר להניע, פחות לדעת מה נכון (גם אם הוא בטוח שהוא יודע…) ויותר לבדוק מה חושב העובד שכדאי לנסות, פחות לאמר ויותר לשאול, פחות לשאוף שהעובד יבין אותו ויותר לשאוף להבין את העובד, פחות להיות סמכות מאשרת ויותר מאפשרת.  אלה מעברים לא קלים להרבה מנהלים, ולרוב גם להרבה עובדים. בסדנאות ניהוליות אני נתקלת לעיתים קרובות בתגובה של מנהלים "אבל כשהעובד מגיע עם התלבטות והוא מבקש עזרה הוא מצפה שאגיד לו מה לעשות, הוא מצפה שאפתור לו את הבעיה". ודאי שכך… מגיל צעיר מאוד מחנכים אותנו שיש גורם חיצוני שיודע יותר ויכול יותר, וכל שעלינו לעשות הוא לגשת ולבקש עזרה. אם אלה ההורים, אם זו הגננת בגן, המורה בבית הספר, ובסופו של דבר – המנהל בעבודה. ואם ימשיך המנהל את הסגנון הייעוצי, היודע ונותן הפתרונות, בסופו של דבר הוא יעודד את התלות של העובד בו ובעצותיו, ימנע מהעובד להתחבר למקורות העוצמה הפנימיים שלו, הידע, הדמיון, היכולות, הנסיון שכבר צבר, האומץ והרצון לגדול. הוספת הנגיעות האימוניות לתפקיד המנהל הוא מהלך מאגר, אבל מנהלים שצולחים אותו זוכים בעובדים מועצמים, כאלה שלוקחים על עצמם עוד ועוד, ובכך מפנים את זמנו של המנהל לעסוק בכל מה שהיה באמת רוצה להקדיש לו את זמנו היקר. והאין זה חלומו של כל מנהל?

תגובות

תגובות

Call Now Button