Pages Menu
Categories Menu
על המתח שבין העבדות לחרות, התלות והעצמאות

על המתח שבין העבדות לחרות, התלות והעצמאות

מדי שנה בליל הסדר, כשאנחנו קוראים בהגדה אנחנו אומרים, עם או בלי משים, "השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין". השנה אנחנו עבדים, ושנה הבאה נהיה בני חורין. ציטוט זה מעורר בי את המחשבה: אז מה אנחנו באמת רוצים? עבדות (גם אם מודרנית) או חרות? תלות או עצמאות? הרי טבעי שנאמר מיד בלי היסוס "רוצים עצמאות! כלכלית, רגשית, מנטלית! בכל המובנים!" אבל לכולנו גם נוח להישאר במקום של תלות והסתמכות על האחר. על בן/בת הזוג, על המעסיק, על הורה או הילד שלנו. רבים מאיתנו גם חווים את היתרונות של להיות חלק ממשהו גדול יותר מרק אנחנו עצמנו. כאילו יש כאן משהו שלא מאפשר לנו באמת לצאת לעצמאות מלאה, כזו שלא נזקקת לאחר, כזו שהיא לגמרי stand alone.

לדעתי המתח הבסיסי הזה נובע מהמקור הראשוני שלנו, מהמהות הנשמתית שלנו.
במהות הנשמתית שלנו אנחנו עצמאיים, כל נשמה לעצמה, כל נשמה עם ההתפתחות והלמידה שלה.
אך עם הירידה לגוף הפיזי (כלומר לקראת הלידה ולקראת החיים כאן) הנשמה לוקחת על עצמה שני אתגרים גדולים: האחד הוא שהיא 'עוברת להתקיים' במימד פיזי שאינו מוכר לה ובודאי אינו נוח לה. סוג של 'אזור עוין' כפי ש'תודעת העל' כינתה את עולמנו. והשני הוא שהנשמה לוקחת על עצמה למידה מסוג אחר. למידה שקשורה בחוויות ארציות, חוויות שדורשת אינטראקציות עם נשמות אחרות. איך אלמד לאהוב אם לא תהיה נשמה אחרת שתרצה ללמוד להיות נאהבת? ואיך אלמד מהי אכזבה אם לא תהיה נשמה אחרת שתרצה ללמוד איך זה לאכזב? כך שכשאנחנו יורדים לגוף הפיזי אנחנו חייבים ליצור שיתופי פעולה עם נשמות אחרות, נשמות שאנחנו בעצם תלויים בהן כדי להצליח ללמוד את כל מה שבשבילו אנחנו נולדים.
לכן, עצם הירידה לגוף הפיזי עם רשימה של נושאים שהנשמה רוצה ללמוד, ועצם הרצון העז של הנשמה להצליח במשימת הלמידה הזו – כבר מייצר מצב עמוק מאוד של תלות, של צורך להסתמך על מישהו אחר כדי להצליח במה שלקחתי על עצמי.
והנה המתח שבין המהות הבסיסית שלנו כנשמות לבין מה שההתנהלות בגוף הפיזי דורשת מאיתנו.

אז מה יעזור לנו לנהל את המתח הזה שבין העצמאות לתלות?
אחד, שנזכור שזה טבעי ו'זה בסדר' להיות כל הזמן בתנועה על פני הרצף שבין התלות לעצמאות. וזה לגמרי 'בסדר' להיות במקומות שונים על הרצף הזה בהיבטים שונים של החיים. אולי בעבודה אהיה יותר תלויה ובבית יותר עצמאית, לדוגמא. ואולי מול הילדים אהיה עצמאית אך מול ההורים אהיה יותר תלויה. כי המקום על הרצף מאוד תלוי במה באתי ללמוד כאן, ובעזרת מי בחרתי ללמוד את זה .
שתיים,  לדעת שהמצב הטבעי שלנו באמת הוא של עצמאות, ושמצבי תלות הם אמצעי להשגת המטרות לשמן הגענו הנה. לכן – וזה החשוב באמת – מצבי התלות יכולים להיות זמניים. ברגע שהושגה הלמידה אין עוד צורך בתלות שנוצרה. אפשר לייצר יחסים שויוניים יפים ומכבדים ברגע שהשיעור נלמד.
שלוש, שנזכור שתלות כמו גם עצמאות, הם מצבים תודעתיים עוד לפני שהם פיזיים. וכשהתודעה שלנו משתחררת ונהיית עצמאית נוכל להמשיך לעזור ולהיעזר, ללמוד וללמד, לאהוב ולהיות נאהבים. ובתוך כל זה – להיות חופשיים ובני חורין.

אז נרים כוסית לכבוד החג השמח והאביב הפורח, לכבוד התלות והעצמאות, העבדות והחרות. כי אי אפשר כנראה בלי הנוכחות של שני הקטבים האלה, ובלי התנועה שבניהם.  

תגובות

תגובות

Call Now Button