Pages Menu
Categories Menu
שנתיים ללכתו של אבא. מחשבות על החיים ועל המוות.

שנתיים ללכתו של אבא. מחשבות על החיים ועל המוות.

עברו שנתיים מאז שאבא הלך לעולמו והמשיך בדרכו. הוא עדיין איתי, לא פחות ואולי אפילו יותר, בטוח שהוא איתי אחרת מאיך שהיה בעבר. הוא מופיע ברגעים החשובים, נוכח עם החכמה הנדירה שלו, עם החיוך הסומך והתומך שלו. ואז אני יודעת שהוא מגיע כדי לאשר לי מחשבות ורגשות שמופיעים בדיוק באותו רגע. במותו הוא הוסיף סוג של נוכחות חדשה לחיי. וזה גורם לי לחשוב על המוות ועל החיים, על הסיום ועל ההתחלה מחדש. התחלה אחרת.

כי החיים והמוות הם כמו כניסה ויציאה ממצב קיומי אחד, זה שאנחנו קוראים לו חיים, שזה דרך אגב מצב שעוד אין הוכחות לכך שהוא היחיד הקיים. דווקא הולכות ומצטברות הוכחות לכך שהוא רק אחד מיני מצבים שונים ורבים, אבל על זה יש ספרות ענפה ולא צריך את ההגיגים שלי כדי להבין את זה.

כשאדם קרוב הולך לעולמו אנחנו מהנהנים בראשנו ומסבירים לצעירים שסביבנו שככה זה, ושצריך לקבל את זה ושבעצם המוות הוא חלק מהחיים. וזה נכון. אבל מה עם החלק המשלים של המשפט הזה? כי אם המוות הוא אכן חלק מהחיים, הרי שגם החיים הם חלק מהמוות. ואני תוהה, אם אנחנו כל כך יפה משתדלים להכניס את המוות לחיים, ולהבין ש'ככה זה', איך זה שאנחנו לא מנסים בכלל להכניס את החיים לתוך מוות? מה זה בכלל אומר להכניס את החיים לתוך המוות?

שנתיים ללכתו של אבא. מחשבות על החיים ועל המוות.הטבע יודע לעשות את זה. יש בו מחזוריות ידועה וברורה. והטבע מכיר את המחזוריות הזו ומתמסר לה. העץ, לדוגמא, לא באמת נבהל כשהעלים שלו נושרים בשלכת. משהו בו יודע שיגיע האביב ואיתו ילבלבו עלים חדשים.  כבר בשלכת יש את תחילת התהליך של הפריחה. וגם נחש שמשיל את קשקשיו לא בפניקה, עמוק בפנים, גם אם לא במודע, הוא יודע ששכבת קשקשים חדשה מתחילה לבצבץ, כזו שתואמת יותר את אורכו החדש. ואף אחד מאיתנו לא נבהל כשהשמש שוקעת, אנחנו יודעים שהיא פשוט יוצאת מטווח הראייה שלנו, וגם –  שהיא עוד תזרח.

אז מבחינתי, להכניס את החיים למוות, אומר לקבל את זה שיש מחזוריות, כמו זו של הטבע, ושגם עלינו בני האדם המחזוריות הזו חלה. זה אומר להיפרד מאנשים שהולכים לעולמם מתוך ידיעה שברגע זה ממש, ברגע הפרידה ממש, כבר מתחילה להיוולד צורת החיים החדשה שלהם. בין אם זו לידתה של תבונה חדשה בנשמתם, בין אם זו התחלתה של  תקופת למידה והסקת מסקנות ממה שהיה כאן במהלך החיים, בין אם זו כבר תחילתה של החלטה על גלגול נוסף והמופע שהוא יקבל.

כך או כך או כך, לאבא היקר שלי אני מודה מקרב לב על שלמרות שהוא כבר עבר הלאה, הוא עדיין כאן, ועדיין מבקר אותי, ותמיד הוא מביא איתו את החיוך המחבק ומחזק שלו. ולאבא היקר שלי אני רוצה לאמר, שאני אוהבת את צורת הקיום החדשה שלו גם בלי להכיר אותה באמת, כי אם יש בה ואפילו רק קורטוב ממי שהוא היה בצורתו הקודמת – אשריה וטוב לה.

תגובות

תגובות

Call Now Button